איך כל הסיפור
הזה קשור למלחמה המתמשכת על מספר חזיתותיה המשתנה? לא ברור.
בכל מקרה,
למרות שתוצאות הבחירות היו ידועות מראש, הן נערכו ואני נבחרתי. לא ברוב קולות,
חלילה. אך מכיוון שלא היו מועמדים אחרים, היעדר התמיכה או העניין בקרב הבוחרים, לא
שינה את התוצאה הצפויה. וכעת אני, באופן רשמי, אביר.
לא כל כך אכפת
לי. מדובר בתפקיד ייצוגי במהותו. קצת כמו נשיא המדינה רק יותר רחוק מהקונצנזוס. מה לעשות, בימינו, מעשים טובים הם לא משהו להתגאות בו. והם מהווים פגיעה
בזכות האחר לא להיעזר.
התפקיד עצמו לא
קשה. רוב הזמן אני יושב במשרד וצופה מהחלון בדררות המהירות ובהתדרדרות המהירה עוד
יותר. ובערך פעם בשבוע, כשהשאגן כתום הפרווה משתולל בתוך הכלוב הצפוף שלו וצווח:
"שגרה! שגרה!", אני מיד קופץ למקלט שם מאוחסן הציוד. מתחת לכרזה
"לכל מעשה טוב יש מוצאי מעשה", אני חוטף את השריון והרומח ויוצא לחפש
ילדים בני שלושים ומשהו לפחות, שסנטה פספס.
התנאים לא
אידאליים. אין טיפת גמישות בשריון והרומח רק מושך אותי למטה ובכל זאת אני מחפש,
ולפעמים גם מוצא את יחידי הסגולה. במקרים הנדירים האלה, בקצה הרומח, אני מעניק להם
את תעודת ההוקרה מודפסת על נייר דו-פרצופי, שמצידה השני דרישה לתשלום קנס. בתמורה
אני זוכה למבט שואל ומאוכזב כשההבנה מכה בהם שזהו.
אני מסתובב ורוכב חזרה על החמור שהמשרד שכר מאז שהסוס לא חזר אחרי שהתנדב בזוגלובק. לפעמים אני מספיק לראות איך הם נשברים ולפעמים אני פשוט מוריד את הסנוורת האטומה על העיניים, וכמו כולם, מקווה שהחמור יוביל אותי לאן שצריך.
------
יולי 25
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה