"טוב,
כולם להסתדר בגוש מולי." אמר רב המלאכים. התעלמתי מחוסר הדיוק בדבריו
והצטופפתי עם שאר הנשמות. זה מוזר להיות מוקף בדברים שאין להם גוף מוחשי אבל זה
בהחלט הרגיש כאילו אני דחוק ומתחכך באנשים אחרים, כמו פעם.
"תקשיבו
היטב. אתם עומדים לחזור לכדור הארץ לסיבוב נוסף של חיים." המשיך רב המלאכים,
או שאולי היה מדובר בישות מטאפיזית אחרת עם מעמד בירוקרטי גבוה. "אני אקריא
שמות מהרשימה וכל אחד מכם יקבל ישות בעלת גוף שתכיל את הזהות העצמית שלו. לפני
שאני מתחיל, בואו תסתדרו בטור מולי."
בקרב הגוש החלה
תכונה שהסתיימה בתחושה שיש מישהו לפני ואחרי אבל לא מצדדי.
הרב-מלאך הקריא
שמות בקצב מהיר: "אבי, בני, גמל שלמה 341, דולי הדולפין, הילה, וואלבי
22..." הוא המשיך לירות שמות, הנשמות שמלפני נעלמו אחת אחת, ואני התקדמתי
לעברו.
פתאום, שלוש
נשמות לפני, הוא הקריא את שמי. קפצתי (או המקבילה האל-גופית לקפיצה) וניסיתי להגיד
או לצרוח: זה אני! תן לי את זה. הפעם אני אדע בדיוק מה לעשות. אני אתקן, זה יעבוד.
הכל יהיה בסדר!
ניסיתי, אבל זה
לא הצליח.
ועכשיו, במקום
להיות אני, אני אני.
------
נובמבר 25
בסדנא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה