נראה
היה שהמוכר ואני הגענו למבוי סתום. עמדנו משני צדי הדלפק בחנות כלי כתיבה ובינינו חצץ
שקט. ניסיתי לשחזר בראשי את השיחה שהתנהלה בינינו עד
לנקודה הנוכחית שבה נתקענו.
אני
נכנסתי. הוא חייך ושאל איך יוכל לעזור לי. סיפרתי לו שאני מחפש משהו לכתיבה. איזה
דימוי סוריאליסטי או רעיון מעולמות הפנטזיה של מן מחסום מנטאלי או רגשי, משהו כמו קיר
בלתי עביר. החיוך שלו התרחב. הוא אמר שיש לו בדיוק מה שאני
מחפש והראה לי, עד כמה שניתן להראות כזה דבר, קיר בלתי עביר ובלתי נראה.
אמרתי
לו שזה לא בדיוק מה שאני מחפש. הקיר שלו אמנם אכן קיר בלתי עביר שזה מצוין, אבל לצערי
הוא גם בלתי נראה. ואני לא מעוניין בקיר בלתי נראה, להפך, אני מאד אשמח לראות את
הקיר הבלתי עביר שלי.
הוא
אמר שזו לא בעיה ושאני יכול בקלות לצבוע את הקיר כך שירַאה. הוא אפילו סיפר לי שזה
תהליך מאוד מקובל. שהוא מכיר באופן אישי לא מעט פסיכולוגים שזה בדיוק מה שהם עושים
עם קירות כאלה. קודם הם הופכים אותם לנראים ואחר כך גם לעבירים. ואם לא עבירים אז
לפחות לקירות בלתי עבירים שניתן להכיל באיזה מהלך חיים. הוא סיים את נאום המכירות,
בחיוך שחשף את הטוחנות האחוריות.
אמרתי
לו שזה לא רלוונטי. לא מדובר בקיר טיפול אלא בסך הכל בקיר לסדנת כתיבה. ושאני נורא
מצטער אבל, לדעתי, זה לא לעניין שאני גם משלם לא מעט כסף וגם צריך לעשות המון
עבודה בעצמי. אז אולי במובן הזה, זה באמת קצת כמו טיפול אבל בכל מקרה אני לא
מתכוון לצבוע שום קיר.
החיוך
הבלתי מחיק אמר לי שהוא מוכן לתת לי דלי של צבע שחור-דם פלוס מברשת שלא מעתיקה
סגנונות, כל זה על חשבון הבית. אבל אני סירבתי בתוקף להצעה ושילבתי ידיים אל מול
החיוך בתנועה שתבהיר שאני לא מתכוון לקנות את כל הקיר הבלתי עביר והבלתי נראה הזה,
אני נגד.
ואז
הגיעה השתיקה.
התבוננתי
מסביב על המדפים. קיוויתי שאולי בין התזאורוס לקונקורדנציה או מאחורי תיאורי הטבע
והאקספוזיציה, ימצא משהו שיוכל לקדם את העלילה. איזה מקוש לשבירת קרח, אלמנט
הפתעה, צינור ברך או כוח עליון, אבל כל מה שהיה שם זו ערמת טֶטרומינואים מטוּנְגְּסְטֶן. לא משהו שתורם
לסיפור.
אז to make a short
story shorter, ויתרתי על הקיר ויצאתי משם רק עם בלוק-כתיבה.
------
אוקטובר 25
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה