למשקפיים שלה יש מסגרת אדומה
שמזכירה לי ניבים
עתיקים
לא שלה, כמובן
אותם היא מסתירה
מאחורי פה קמוץ לכדי אופק.
"יצירה היא עניין
רציני"
והיא אומנית ואמנית
(או מונית,
ממלמל בשקט מישהו מהצמד)
היא לא צוחקת
ורק העיניים שלה מיישרות קו עם
הפה.
אני מבין כבר שסקס לא יצא מזה
וגם לא זיון מח איכותי
האמת שלה היא לא של טרסקי, זה
ברור
ואנרגיות זורמות לא מצייתות לחוק
השימור.
אני בוהה בסכין החמאה
וחושב על ואן-גוך
ועליה
ומחייך.
היא לא.
ומציעה שנזמין חשבון.
(יש מי שתאמר ש"זה נס בקנה
מידה קוסמי מד-הים", כי)
לראשונה, אנחנו מסכימים.
בדרך חזרה הביתה
אני מנתח את הבאסה,
מחטט בסיבות:
האם זו החרמנות,
התשישות,
הרפטטיביות (ושוב הרפטטיביות),
חוסר הנחמה בידיעה שבעלה יהיה
אידיוט?
ושוב
(הרפטטיביות)
אני מחייך
ונאנח
אפילו לבד
It’s complicated.
------
ביכורי 2012.
ליצירות הנוספות יש צורך בזמן הבשלה (שלהן? שלי? של? שששש...)
------
נכתב במקור ב01.12
