כשהעולם
מאט ויש לי זמן, אני לפעמים מביט לאחור ורואה במטושטש את מה שהיה. מוזר איך גם
לזיכרון שלי יש צילינדר. אם אני מנסה להשקיף קדימה, ענן האפשרויות הקודר מסתיר את
הנוף ומעורר אצלי זיכרונות של טיולים מתישים במעלה מדרונות תלולים עד לנקודות
תצפית מיותרות.
אבל
פעם ב-, כשהנשימה נעצרת והלב מחסיר פעימה, ההווה ניצב לפני, מחכה שאתפוס אותו
ואלוש בהתלהבות של פגישת ילד ופלסטלינה חדשה מהאריזה.
------
מרץ 26
בסדנא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה