אף
אחד כבר לא מאמין לי, אבל אני באמת מקפיד כל שנה לבקר בבית אחר. לביקורים האלה אין
כל השפעה, לא על בני הבית ולא עלי. בקושי עולה לי רמת האלכוהול בדם. החיים, כפי
שמקובל לקרוא להם, ממשיכים כסדרם.
אבל
הלילה, אם אח או בת שירות היו לוקחים לי מדדים, כולם היו שומעים את צפצופי
ההתרגשות.
אני
מצמיד את אזני לפלדלת הכניסה ומאזין. הזמירות מוכרות אך מדי והמלמולים מושכים אל
העבר. עוד מעט יגיע הקטע שלי.
אני מזדקף, מחליק את הזקן, מעביר מבט על השלט "משפחת תשבי" ולוחץ ברעד קל על הידית.
------
פברואר 26
בסדנא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה