היפופוטם

היא עזבה את הדירה בטריקת דלת עצבנית ואני נשארתי להביט אחריה דרך דלת סגורה.
אני לא צריך לראות אותה כדי לדעת איך היא נראית. בדמיון שלי ממופה כל הגוף שלה; כל נקבובית עור וכל תו בפנים. הכל מקוטלג לפי הבעות: קמטי שמחה וצחוק עם עיניים בורקות נמצאים תחת "אושר", ואילו מצח עקשן ועיניים נחושות נמצאים מתחת ל"ויכוח". מה שמזכיר לי את העובדה שהיא עזבה.

כשחושבים על זה, כל הויכוחים הם טיפשיים. מה המטרה בויכוח? שיהיה עוד אדם שחושב כמוני? האם זה הופך את האמת שלי ליותר נכונה וצודקת אם רוב האוכלוסייה מחזיקה בה? אני בעצמי כבר לא כל-כך בטוח.

במישור האישי, תוצאת הויכוח האחרון הייתה שני אנשים שנשארו כועסים לבד, במקום להיות שמחים ביחד. ואפילו אם כן הייתי מצליח לגרום לה להסכים איתי, הרי שזה רק היה גורם לה להרגיש רע. (הרי להודות בטעות זו הרגשה זוועתית). ואני מעדיף את קמטי הצחוק שלה. אך הפעם, היא טענה שהיא ראתה היפופוטם בדירה ואני פשוט לא יכולתי להסכים איתה.

כך הויכוח התחיל. ראיתי אותה מסתובבת בדירה עם מחבט להריגת זבובים בצבע כחול. פוסעת לאט כמו ציידת באמצע הג'ונגל, שמנסה לא להבריח את האיילה. "מה את מחפשת?" שאלתי. "ששש..." היא השתיקה אותי, "אני צדה את ההיפופוטם". צחקתי, והפסקתי מיד כי ראיתי שהיא רצינית. "את לא מתכוונת לצוד היפופוטם בדירה שלי" אמרתי, אבל היא המשיכה ללכת עקב בצד אגודל, כשמדי פעם היא מרימה רהיט זה או אחר, מסתכלת מתחתיו או קוראת "בוא, מיצי מיצי מיצי, היפופוטם קטן, בוא לאמא". אז נתתי לה סטירה כשצעקתי עליה "מה הקטע שלך עם ההיפופוטם?", והיא עזבה את הבית לא לפני שאמרה שאני בן זונה ואלים, ושהיא אף פעם לא אהבה אותי ושיש לי זין קטן.

הפסקתי לנעוץ מבטים בדלת הסגורה, והלכתי למלא את הקערה של מיצי. ליטפתי אותה בזמן שהיא אכלה וראיתי בעיניים שלה שהיא דווקא כן אוהבת אותי. "למה אף אחד לא מבין שאת היפופוטמה?" שאלתי אותה. היא נחרה וליקקה אותי על האף והלחי השמאלית.



התעוררתי כשצד שמאל של פני רטוב משלולית רוק שהצטברה על הכרית בזמן שישנתי. אני שונא לישון מצונן. קמתי מהמיטה והלכתי לשטוף פנים. "איזה חלום מוזר" חשבתי לעצמי. "חלמתי שאני מגדל היפופוטם ושחברה שלי עוזבת אותי כי אני חבר מכה". "לפחות בחלום היתה לך חברה" אמר לי קול עבה. הבנתי שחשבתי בקול רם, הסתובבתי וראיתי אותו עומד שם ולועג לי. "עוד תהיה לי חברה, אתה תראה". "כן, בטח, מה שתגיד" הוא המשיך ללעוג, "ועכשיו תמלא לי את הקערה באוכל".
דשדשתי את דרכי למטבח ובעודי ממלא את הקערה, חשבתי: "איך אני שונא היפופוטמים מדברים!"

------

אוי, כמה שהסיפור הזה ישן. 
(כמה ישן ככה צעיר).
וכן, גם לי מגיע איזה סיפור של "ואז התעוררתי מהחלום"-פואנטה.

------
נכתב במקור אי שם בסוף שנות ה90