כותבים אותו לבד. האנחות מפרידות בין המילים.
כותבים
אותו על גבי דף שורות צהוב בדיו שנמרחת על כתמי רטיבות מלוחה.
כותבים
אותו במילות תואר שלא מצליחות במשימתן. כמו אוסף מעגלים שהחיתוך של כולם ריק.
כותבים
אותו וכותבים אותו ואז מקריאים, ואפילו מלחינים ושרים אבל למעשה אי אפשר לכתוב עצב.
עצב
מוחקים.
לשם
כך צריך מחק משומש ומלוכלך בקצה. גוש של גומי ירקרק שמוחק ומעלים מהמציאות את
האפשרויות למשהו אחר, טוב יותר. ומשאיר אחריו פירורים קטנים של תהיות על מה היה
יכול להיות.
ואז, בהינף יד ובנשיפה חזקה, התהיות מושלכות הצידה, להישכח.
וכל מה שנותר הוא עצב על דף מפורר.
------
פברואר 25
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה