כשהחובש שאל אם זה כואב,
שנינו ידענו שמדובר בשאלה טיפשית.
עם סכין קצת משוננת בתוך הלב,
קשה לומר שזה נעים.
(ובכלל קצת קשה לדבר)
אבל הוא בכל זאת התעקש
שאתן מספר בין אחת לעשר.
אז נתתי,
מספר לא רציונאלי.
ואז זה כאב יותר
כי צחקתי
לעצמי
(או לפחות ניסיתי)
בינתיים הוא שיחק עם הפצע כמו בקווה-קווה
ומלמל לעצמו בשייקספיריות: "לתפור"
"לא לתפור"
"לתפור או
לא לתפור"
"לתפור, לא לתפור"
"לתפור לו או..."
ובאווירה תומכת אובססיית-דילמות שהשתררה
חשבתי על זה שהיא אפילו לא הכירה אותי.
ובכל זאת
בסוף לא תפרו,
מחוסר עניין כירורגי.
הפצע לא היה עמוק מספיק
(אחרי הכול, מדובר בסכין קצת משומשת,
יד שנייה מפורנוגרף)
אבל הכאב נותר
לא רציונאלי.
------
נכתב במקור ב 06.11
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה