בית
-קפה
שותים
שוטים שותים
שוטים
אוכלים
לפעמים עובדים
ופתאום, אתה קולט
את החיים
חולפים
כמו טיל
ואתה לא יודע מה לעשות
לצאת,
לרוץ,
לרדוף אחריהם,
להשיג אותם,
לאחוז בחזקה
ולצעוק:
"מה זה צריך להיות?
אה?"
אבל בדיוק אז המלצרית מגיעה
ושואלת
אם הכול בסדר
ואם תרצה משהו
ואלו שתי שאלות מצוינות
ואין לך מושג מה לענות
אז אתה בוהה בחלון
ומנסה להבין לאן החיים פנו
בזמן שלא הסתכלת
אבל כלום, נאדה.
אין זכר לחיים
רק זיכרון
ובינתיים, כולם תולים בך מבטים
מצפים
המלצרית,
זו שאיתך
הבבואה
ההורים
החברים
אפילו מבלי להיות שם
(בשבילך)
אולי זה כי אתה לא מדבר
ואולי זה כי אתה מדבר
לך תדע
עוד מבט אחרון אל עבר העתיד
בלי תקווה
אמיתית
הכול ריק,
שומם.
דומם
אתה
לא מאלה שהופכים שולחנות
אז אתה אומר למלצרית שתשמח לכוס
מים
- חיים -
וכמו כולם, היא הולכת
כאילו שאתה לא מדמם
ופתאום אתה לא בטוח אם כבר שילמת
את החשבון
או
שעוד תשלם.
------
נכתב במקור בנוסח שדומה לזה הסופי(?) ב03.12
קבל לייק.
השבמחק