יום רביעי, 27 ביולי 2011

הנה זה בא


עיניה מצומצמות לכדי חרך,
רוכנת,
אוושה מאוזני.
(היא מתחילה)
מלחששת,
עורי מתברווז,
אני מחייך בציפייה.
תנוכי נלכד בנשיכה,
מפויס בליקוק.
טפטוף תלתלים על פניי וחזי,
אני נדרך, מתאפק.

(עכשיו תורי)
בצפורן פרפרית, מחליק על קימור גבה,
עוצר רק קצת לפני.
היא מלווה את התנועה בשאיפה עמוקה של אוויר,
מזדקפת על שתי ידיים לכדי קשת הפוכה,
מביטה בי מבעד לצעיף שנעצם,
ולרגע, הכל דומם.
נשימות עצורות,
אף
תזוזה.
רק הציפורן ממשיכה באיטיות, לסמן את המקום באיקס...
ואז

(ניצחון!)
החרכים שוב נפתחים,
חיוך של תאווה.
היא משחררת את האוויר,
מפילה את עמודי משענות הידיים,
נצמדת,
הבל פיה בעורפי,
מפגש פיטמה.

מכוסה בשמיכת תלתליה,
אני עדיין לא זז.
מתמכר לרגע.
אבל אז
(עכשיו שוב תורה)
מתחילה תנועת אגן איטית, עגולה וארוכה,
וכעת, אני הוא זה ששואף את האוויר,
(ניצחון?)

הנה זה בא



------
הידעת? כל 1 האנשים שאהבו את השיר הזה, העדיפו אותו על פני ההייקו-ים.

------
נכתב במקור ב 07.06 (כבר לפני יותר מחצי עשור - wow)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה