אושר

לאלונה.

 - "ואם אני אלך לשם עכשיו, אני אמצא אותו?".
 - "תבואי עם ציפיות נמוכות".



כל-כך הרבה אנשים מחפשים את האושר, אפילו אני, אבל אף פעם לא האמנתי שאמצא אותו אצלי בבניין, בדירה שבקומה הראשונה.
לא, אני לא מדבר בצורה מטאפורית על אהבת חיי או על איזו שטות שכזו, אני מדבר על האושר ממש. יש לו אפילו שלט על הדלת שעליו כתוב: "כאן גר באושר", רק שהבי"ת מחוקה.

בכלל לא חיפשתי את האושר, חיפשתי חלב. השותפה שלי לדירה הזמינה אורחים ונגמר לנו החלב, אז התנדבתי לנסות ולהביא חלב מהשכנים. הדירה שלנו ממוקמת בקומה הרביעית של בניין בן ארבע קומות. הדירה בקומה השלישית משמשת כמשרד שהיה כבר סגור בשעה הזאת. בדירה בקומה השנייה, לא היה אף אחד, כך שלא היו לי תקוות גדולות כשעמדתי מול דלת דירתו של האושר.

דפקתי על הדלת. הוא פתח אותה לבוש במכנסי טרינינג כחולים וטישירט לבנה ואוורירית, מהסוג שמוכרים בסיני. שאלתי אותו אם יש לו חלב, והוא ענה לי שהוא מצטער ובדיוק נגמר לו, אבל אולי אני רוצה להצטרף אליו לכוס תה ועוגת גבינה.
הסכמתי. אם אין חלב לקפה אז כבר עדיף לשתות תה.
בזמן שהוא חלט את התה, סיפרתי לו קצת על עצמי: סטודנט, עובד, לומד, שום דבר מיוחד. בזמן שאני שתיתי את התה, הוא סיפר לי על איך זה להיות האושר. בגדול, אם הבנתי נכון, זה אומר שצריך להסתובב הרבה בעולם, לעמוד ליד אנשים ועל ידי כך, לגרום להם להיות מאושרים.

שאלתי אותו אם זה לא יותר מדי עבודה לאיש אחד, "זאת אומרת עם כל האומנים שיוצרים את יצירת חייהם, המדענים שפורצים פריצות דרך במדע, הזוגות המאוהבים, אנשים על טריפים, שלא לדבר על כל אלו שכל הזמן רק זורמים מלאים באנרגיות חיוביות. אתה זה שצריך לגרום להם אושר, לא?"
אז הוא ענה לי שדווקא לא. שלגבי מדענים, אומנים וגם אנשי עסקים, זה בדרך כלל לא בתחום אחריותו, אלא באחריות הצלחה, ולגבי זוגות מאוהבים, הוא חולף לידם רק לרגע, ואחר כך זה כבר תלוי בהם. "חוץ מזה", הוא המשיך וגילה לי, שיש לו המון בובות בדמותו, עשויות מקרטון, שעובדות יופי על אנשים בטריפים, וגם על אלו שזורמים, "הם בכלל לא שמים לב להבדל", אמר לי וצחק. "רוצה לראות אחת?"
אמרתי שכן, והוא הלך לחדר השינה שלו וחזר עם חתיכת קרטון, שיותר מכל דבר אחר, הזכירה לי מטרת דמות, אלא שבניגוד למטרות הדמות בצבא, לזאת היו עיניים נוצצות ופה מחייך. "קח, מתנה", הוא אמר לי, "יש לי עוד המון".

אכלתי בביס אחד את חתיכת העוגה הקטנה שהוא נתן לי, ושאלתי אותו מה הוא עושה כשהוא חולה. הוא השיב שהוא אף פעם לא חולה, ואז עצר לרגע, התבונן לצדדים, רכן לעברי, ולחש שאם לפעמים אין לו כוח לעבוד, הוא מבקש מאחיו התאום, עושר, ללכת במקומו, וברוב המקרים זה מספיק לאנשים. הבטחתי לא לגלות לאף אחד, למרות שהוא לא ביקש.

סיימתי את לגימת התה האחרונה, אמרתי לו תודה, והחזרתי את מה שנשאר מעוגת הגבינה למקרר. הוא התחיל לשטוף כלים ולספר לי עד כמה הוא אוהב לעבוד עם ילדים, אבל אני קטעתי אותו ואמרתי לו שאני חייב לרוץ, ושנדבר בהזדמנות אחרת.

עליתי בחזרה לדירה. כשנכנסתי, השותפה שלי שאלה אם מצאתי חלב אצל השכנים. עניתי לה שאני יודע שלשכן בקומה הראשונה יש חלב, כי ראיתי שיש לו שני קרטונים חדשים במקרר.
"אז למה הוא לא נתן לך אחד?", היא שאלה, "יהרוג אותו לראות אותך מאושר?"
"לא יודע", השבתי, "לדעתי, הוא סתם שקרן וקמצן. לכי תנסי לבקש ממנו את, אולי לך הוא כן ייתן חלב, אני חושב שהוא יותר אוהב בנות.

נכנסתי לחדר שלי, לקחתי טוש שחור וציירתי על בובת הקרטון משקפיים ושפם, ולרגע קצר הייתי מאושר.

------

קצת ישן אבל עדיין...

------
נכתב במקור ב 05.05